top of page

סולומון ליוברסקי

​


בתחילת אוגוסט 1922, בעיר קרמנצ'וג, ערך הג.פ.או. מעקב אחר ציוני בולט העונה לכינוי ״ג׳ינג׳י״. מפקד לגיון ״מכבי״ של אותה עיר עמד לנסוע לחרקוב, לקונגרס הכללי של פעילי ״מכבי אוקראינה״ ולוועידה האוקראינית הכללית של ציונים מתנועת ״צעירי ציון״.

בין ה־6 ל־8 באוגוסט ראו סוכני המעקב החיצוני את מדריך הצופים של לגיון ״מכבי״, סיומה ליובארסקי, בסמטת התיאטרון, במפעל הנרות בפומירקי, ובבית שבסמטת סומי, באספת הציונים בגינת המועדון המרכזי של ״כלל-ההכשרה"…

ב־1951 ״הרשויות״ היגעו לעצור את הרופא סמיון בן רומן ליובארסקי. כל חייו היו גלויים לעין. המעקב כבר לא היה נחוץ.

מה המשותף לציוני מקרמנצ'וג משנות העשרים הסוערות ולכיכרורג המעוטר של סיביר, מרצה במכון הרפואי של נובוסיבירסק? התשובה היא פשוטה: המנתח ליובארסקי הוא אותו ה״ג׳ינג׳י״, שהקים עם חבריו בתוך ברית המועצות את התנועה הציונית ״השומר הצעיר״.

בצעירותו היה המנתח ליובארסקי ידוע בשם אחר — סולומון בן רחמיאל. הוא נולד ב24 במרץ 1903 במשפחה יהודית של רחמיאל בן אהרון ורוזליה בת ארון ליובארסקי, בקרמנצ'וג. אחריו בא לעולם האח הצעיר, מיכאל. קרובי משפחה בבית קראו לו ״מיליה״.

מגיל צעיר היה סיומה ליובארסקי מלא מרץ ובעל כושר גופני נהדר. לעיתים קרובות הוא הנהיג כיתות הנערים המקומיים. תכונות אלו הועילו לו במיוחד כאשר בדצמבר 1918 הדיחו כוחות הדירקטוריון את הַהֶטְמָאן סְקוֹרוֹפָּדְּסְקִי והשיבו את העצמאות לרפובליקה אוקראינית עממית. במספר עיירות קו המושב הוקמו פלוגות כוננות להגנת האוכלוסייה היהודית מפני פוגרומים. סיומה ליובארסקי הצעיר מונה למפקד אחת הפלוגות הללו. שמו הטיל פחד כן על הבריונים שביקשו לבזוז בביתי היהודים.

באביב 1919 התגייס סולומון ליובארסקי כמתנדב לצבא האדום, ונלחם בחזיתות הדרום והדרום-מערב ביחידות למשימות מיוחדות. בצבא הוא והגיע לדרגת מפקד גדוד. ליוברסקי נפגע מפציעה חודרת בירך, אך המשיך בשירות עד 1922. אמונתו בשלטון הפרולטריון של סיומה הלכה יד ביד עם עקרונות הציונות.

לאחר ששב מהחזית, הצטרף סולומון לתנועת ״צעירי ציון״, שקידמה את רעיון שובם של היהודים לארץ ישראל וארגנה בעיר קורסים ללימודי השפה העברית. סיומה החליט לפתוח ולנהל בקרמנצ'וג גם את הסניף של ארגון הצופים היהודי ״מכבי״. תוך זמן קצר, הלגיון הקרמנצ'וגי של ״מכבי״ בהדרכת ראש הצופים ליוּבּארסקי נעשה לאחד המובילים בארץ.

הצופים של מכבי לא נתנו שום סיכוי לפעילי הקומסומול בתחרות אידאולוגית. יהודים צעירים ואף העניים שביניהם, לא הביע שום רצון להצטרף למועדון הצעירים הלניניסטים. במיוחד אחרי פעולות מרשימות כמו תהלוכת לילה של ״מכבי״ בליל 5 ביולי 1922. באותו לילה הצופים צעדו ברחובות קרמנצ'וג בשירים ציוניים וכך גרמו למהומה רבה בקרב הפעילים הקומוניסטיים המקומיים.

תפקידו של ״ג׳ינג׳י״ בתנועה הקרמנצ'וגית היה מכריע – הן מבחינה ארגונית והן מבחינה אידאולוגית. ליוּבּארסקי ניהל ויכוחים אידאולוגיים באופן אישי עם הקומוניסטים.
במאי 1922 נסע ליוּבּארסקי למוסקבה, לכינוס היסוד של תנועת הנוער הציונית החדשה – ״השומר הצעיר״. את עיקרי הכינוס הכין יוזמהּ הראשי, סטודנט במכון לזרבסקי ללימודי המזרח, לסיה איסקוֹז, ואילו את תכנית המבנה הארגוני הכין סיומה ליוּבּארסקי. ״השומר הצעיר״ שם לו למטרה חינוך פטריוטי של ילדים ובני נוער יהודים על בסיס הצופים.

סיומה ליוּבּארסקי הצטרף להנהגה וכן עמד בראש המטה המחוזי של ״השומר הצעיר״ בחרקוב.

בדצמבר 1922 פורק לגיון ״מכבי״ שהקים ליוּבּארסקי. במהלך המצעד לכבוד חג החנוכה, שמנה יותר מ־200 איש, המשתתפים הוקפו על ידי כוחות המשטרה. השוטרים עצרו את בני הנוער, והצ'קיסטים לעצרו את מנהיגיהם.

ליוּבּארסקי, שהתגורר אז בחרקוב, עבר לפעילות מחתרתית, אך העז לפנות בגלוי להנהגת הג.פ.א בבקשה לשחרור הקטינים שנעצרו במהלך המצעד.
ל״היכרותו״ של ליוּבּארסקי עם אנשי הג.פ.או היה הסבר פשוט. קודם לכן ניסתה ״השומר הצעיר״ להשיג הכרה חוקית בברית המועצות. הצופים היהודים לא התכוונו להילחם בבולשביקים; מטרתם הייתה ארץ ישראל. לאחר ביקורו של בן גוריון במוסקבה, החלה ״השומר הצעיר״ להצהיר בגלוי על ניסיון לחנך בקרבו ״הפועל קולקטיביסטי״ שיבנה את ״פלשתינה היהודית, העובדת, הסוציאליסטית״.

במאי 1923, בכינוס הראשון שנערך בחרקוב, מונה סיומה ליוברסקי לראש המטה הראשי של התנועה – ששמה שונה עתה ל״ברית הצופים היהודים ברוסיה ׳השומר הצעיר׳״.

כישרונותיו יוצאי הדופן של ליוברסקי סייעו ל״השומר הצעיר״ לצמוח במהירות עצומה. חבוש בכובע קומיסרי אופייני, לבוש במדי הצבא האדום ועם אקדח בחגורה, ערך סיומה עבור ה״שומרים״ שלו מצעדי ענק ברחבי חרקוב. הוא חולל בקרב הילדים היהודים בעיר סערה של ממש.

עד מהרה החלו התעלולים האלה להדאיג ברצינות את אנשי הצ'קה המקומיים. בספטמבר 1924, לאחר מעצרים המוניים באוקראינה, נעצרו במוסקבה כל חברי המטה הראשי של ״השומר הצעיר״ ובהם לסיה איסקוז וסיומה ליוברסקי. במהלך החקירות אצל ״האחראי הראשי על הציונים״, איש המחלקה החשאית של הג.פ.או יוסיף צ׳רטוק, התנהג ליוברסקי בחוצפה גלויה וענה לשאלות בהתרסה רבה.

לאחר ששוחרר בדצמבר 1924, המשיך ליוברסקי לכהן כראש המטה הראשי – הפעם במחתרת תוך שימוש בתעודות מזויפות על השם קרצ׳מן.

כאשר ענני הטרור האדום החלו התקדר מעל ראשיהם, החליטו סיומה ליוברסקי וחבריו לברוח לפלשתינה, אך בגבול לטביה הם נעצרו. ליוברסקי והפעיל ״השומר הצעיר״ שמעון כץ נשלחו למוסקבה לחקירה אצל מכרם הותיק, איש הצ׳קה צ׳רטוק. ליוברסקי הצליח להימלט בדרך. הוא חזר לחבריו והמשיך בפעילותו אבל ב־2 בנובמבר 1926 נעצר שוב.

בוועדה המיוחדת של הג.פ.או. נגזרו עליו שלוש שנות מאסר. ליוברסקי ריצה את עונשו בבתי הכלא הפוליטיים בִּסְבֶרְדְּלוֹבְסְק וּבְוֶרְחְנֶאוּרַלְסְק, ולאחר מכן הוגלה לשלוש שנים לכפר אוּוַטְסְקוֹיֶה שבמחוז טוֹבּוֹלְסְק.


ב־1933, עם תום תקופת הגלות, הותר לליוברסקי להתיישב במקום שבו כמעט לא היה אף יהודי– בפֶּרְם. סיומה החליט ללמוד רפואה. בשלב זה כבר דוכאה התנועה הציונית בברית המועצות לחלוטין. בשנת 1938, לאחר שעבר לאוֹמְסְק, מונה סולומון ליוברסקי לרופא הראשי של בית החולים הקליני המקומי ולעוזר במחלקה לכירורגיה פקולטטית במכון הרפואי של אוֹמְסְק.

ביום השני לאחר פרוץ מלחמת העולם השנייה גויס סולומון ליוברסקי לצבא. כבר בדצמבר 1941, במהלך הקרב על מוסקבה, הוא מונה לכירורג הראשי של ארמיה הראשונה.

סיומה השתתף בארגון הטיפול בפצועים ובחולים במהלך הקרב על מוסקבה, במבצע לנינגרד– נוֹבְגוֹרוֹד, במבצע ריגה ובמבצעים צבאיים נוספים. ביולי 1942, בהיותו רופא צבאי בדרגה הראשונה, הוא קיבל את עיטורו הראשון – עיטור הכוכב האדום.
הפיקוד ציין כי ליוברסקי מעולם לא איבד את עשתונותיו בתנאי לחימה והצטיין באומץ לב יוצא דופן וביוזמה יוצאת מן הכלל.

ב-1944 עמד סולומון ליוברסקי בראש קבוצת חובשים מבצעית מיוחדת של המחלקה הרפואית של הארמיה הראשונה. הקבוצה אספה את הפצועים מבתי החולים השדה והעבירם לבתי החולים צבאיים מוסדיים. לאחר שהסדיר מערך רציף של עירויי דם ושל טיפול כירורגי, הצליח ליוברסקי להביא לירידה משמעותית בשיעור התמותה בקרב הלוחמים.

בעיצומה של המלחמה, ממש בחזית, כתב סולומון ליוברסקי את עבודת הדוקטורט שלו וקיבל תואר דוקטור למדעי הרפואה. כמו כן במהלך המלחמה הוא הכיר את רעייתו לעתיד, קלאודיה בת איליה, ששירתה בתור אחות ראשית של חדרי ניתוח בבית החולים שבו הוא ניתח.

סולומון ליוברסקי, בעל עיטור המדליה ״על הגנת מוסקבה״ ועיטורי ״הכוכב האדום״ ו״מלחמת המולדת״ מדרגה ראשונה ושנייה, השתחרר מהצבא בספטמבר 1951. הוא ורעייתו, יחד עם בנם בן השנה, מישה, עברו לנובוסיבירסק.

ליוברסקי מונה לכירורג הראשי של המחוז הצבאי המערב-סיבירי ובמקביל עבד כעוזר בקתדרה לכירורגיה קלינית במכון הרפואי של נובוסיבירסק. גם קלאודיה, אשתו, החלה ללמוד באותו מכון. ליוברסקי טיפח בקרב הסטודנטים הצעירים אהבה למקצוע. הרצאותיו נחרתו בזיכרונם של סטודנטים גם לעשרות שנים קדימה. יחסו הרגיש למטופלים היה לאגדה בכל רחבי העיר.

אך בברית המועצות צבר תאוצה המאבק בתופעת הקוסמופוליטיות. גל המעצרים לא פסח גם על סולומון ליוברסקי. הישגיו מן העבר לא סייעו לו להימנע ממעצר גם הפעם.

אלא שסיומה ליוברסקי לא היה זכור רק אצל הצ׳קיסטים. ראש ממשלת ישראל הראשון, דוד בן-גוריון עצמו, תלה תקוות גדולות בציוני-הסוציאליסט הבולט וחיכה לבואו לארץ. בן-גוריון הכיר אישית גם את מילה ליוברסקי, שבזמנו סייע לאחיו הבכור בפיתוח תנועת הנוער הציונית, ובשנותיה הראשונות של מדינת ישראל עבד במשרד התחבורה.

ליוברסקי ריצה את עונשו החדש במחוז נוֹבְגוֹרוֹד. בשנת 1954, בעקבות עתירת הפרקליט הראשי של ברית המועצות, סולומון בן רחמיאל ליוברסקי שוחרר ותיק החקירה נגדו נסגר.

לאחר שחרורו עבד סולומון ליוברסקי כסגן מנהל בית חולים מס' 23 בנובוסיבירסק, ובמקביל המשיך ללמד סטודנטים במחלקה לכירורגיה בבית החולים של המכון הרפואי בנובוסיבירסק. ליוברסקי זומן לעיתים קרובות לבצע את הניתוחים המורכבים ביותר, ולאחר שפרש לגמלאות פנו אליו עמיתיו הצעירים בבקשות לייעוץ. ליוברסקי עסק בחקר פתולוגיות כירורגיות חריפות של חלל הבטן. בסך הכול הוא פרסם שמונה-עשר מאמרים מדעיים.

מפקד הצופים לשעבר וראש המטה הראשי של ״השומר הצעיר, וטרן המלחמה ורופא-המדען סולומון ליוברסקי, חי כגמלאי ארבע שנים בלבד. הוא נפטר ב־11 ביולי 1978. העיתון הישראלי ״דבר״ פרסם מודעת אבל לזכרו. שם, בארץ ישראל, עדיין חיו ה״שומרים״ וה״חלוצים״, שנשלחו על ידי ״ג׳ינג׳יי״ לבנות את מולדתם המשותפת.

bottom of page