במזכר שנשלח במרץ 1948 לשר לביטחון המדינה אבאקומוב ולמזכיר הראשון של הוועד המרכזי חרושצ'וב, סוכם על יישום עסקי המודיעין של טרמפלין על ידי צ'קיסטים.

בצ'רנוביץ ובקישינב חוסל מרכז בלתי חוקי להעברת ציונים מברית המועצות לרומניה. את אחת ממקימות המחתרת, זינה פריפס בת ה-29, אי-אפשר היה ללכוד. זינה, שעוד לפני המלחמה עמדה בראש ארגון הנוער הציוני "גורדוניה", חמקה מהמודיעין הסובייטי לישראל.

זינה פריפס ​​(Zinaida Moiseevna Pripas) נולדה ב-5 באוקטובר 1919 במשפחתם של חוה הייסינר ומשה פריפס ​​בעיירה היהודית קפרשטי, לא הרחק מהעיירה סורוקה . בנוסף לזינה גדלו במשפחה הבנים עמנואל הבכור, שולמית ונעמן (נאום) הבן הצעיר.

מילדותה ספגה זינה אווירת אהבה לעם היהודי ולארצו. סבא יוסף, סבתא מלכה והורים לימדו עברית את הילדים – "לושן קוידעש" הפכה לשפה המדוברת במשפחה.
בילדותה למדה בבית ספר ממלכתי רומני ולמדה בשיעורים בתלמוד תורה ה"רפורמי"המורה של זינה היה סופר בסרביה ידוע, עיתונאי ואיש ציבור מרדכי גולדנברג, שהחדיר בילדים אהבה לארץ ישראל. בבגרותה למדה וסיימה לימודי תיכון מחוץ לעיירה.

דודה של זינה, לייזר הייסנר, מייסד האגודה היהודית לחיסכון והלוואות בקפרשטי, היה יושב ראש הארגון הציוני בעיר - דוד אחר, שמעון, היה הממונה על המגבית היהודית הלאומית שארגנה קניית אדמות בישראל –שנקראה "פלשתינה" באותם הימים.

בית ההורים היה מרכז לפעילות "גורדוניה" ולפעילות השליחים שהגיעו מהארץ. הם סיפרו לילדים סיפורים כל כך חווייתיים על ארץ-ישראל, עד שלא היו להם ספקות: "כשנתבגר, נעלה מיד לארץ ישראל"

זינה אספה תרומות לתחיית ארץ ישראל והפכה למייסדי סניף קפרשטי של תנועת הנוער הציונית "גורדוניה ."תנועה זו ביקשה לעצב את דמותו של הנוער היהודי ברוח תורתו של הוגה החלוץ דוד אהרון גורדון.

חניכי התנועה התחילו לעסוק בספורט, הקימו מקהלה יהודית, עודדו קריאת ספרים והקימו חוג דרמטי . ה"גורדוניסטים" עברו הכשרה לעבודת אדמה ועבודת כפיים כדי שיועילו להם כחלוצים. לעתים קרובות היה זה במקום השכלה פורמלית.

ערב מלחמת העולם השנייה קרובי משפחה- האח עמנואל והאחות שולמית - וחברים של זינה עלו לארץ ישראל.
גם זינה תכננה לעזוב, אבל המרץ והכישורים הארגוניים שלה נדרשו במקום. היא החלה להיות אחראית על ארגון מחנות הקיץ של תנועת "גורדוניה" ועל קורסים למדריכים.

בשנת 1938 הפכה זינה פריפס לאחד ממנהיגי הארגון בבסרביה ובצפון בוקובינה. בשנת 1940, היא נבחרה לחברת הוועד המרכזי של בוקרשט "גורדוניה".

חלק מקרובי המשפחה, כמו הרצל ובומה - בניו של הדוד לייזר - האמינו בקומוניזם.ולא בתנועת "גורדוניה" מאוחר יותר הפך הרצל לסופר היהודי הסובייטי הפופולרי הרץ ריבקין.
אבל זינה פריפס לא חלקה את ההתלהבותם של בני דודיה עם השיטה הקומוניסטית. ביולי 1940 נכבשו בסרביה ובוקובינה הצפונית על ידי הצבא האדום. קפרשטי הפכה לחלק מה- SSR המולדבית, ומסך הברזל נסגר.

הפעילות של תנועת "גורדוניה" פסקה. חלק מהפעילים נמלטו לחו"ל וזינה קיבלה הוראה להסתתר. הפורענות מהצד הקומוניסטי "האדום" שהגיעה מהמזרח הוחלפה באסון הנאצי.

לאחר ההתקפה על ברית המועצות על ידי גרמניה ורומניה, שהצטרפו אליה, ברחה זינה ​​מזרחה כפליטה בודדה בין המון זר כשהם סופגים הפצצות, גוועים ברעב, סובלים מקשיים וייסורים במשך זמן רב.

כפי שגילתה זינה מאוחר יותר, ההורים והאח נאום עזבו את קפרשטי ברגל, ללא חפצים, בהפצצה. לאחר שבנס מצאו מקום ברכבת משא, הם גררו את עצמם בצפיפות אימתנית ותנאים לא סניטריים מזרחה. אביה של זינה מת בדרך. חוה ונאום הגיעו בסופו של דבר לטרנסניסטריה . זינה הגיעה לאזור בוכרה שבאוזבקיסטן,. עד מהרה גויס נאום לצבא..

לאחר המלחמה זינה עברה לצ'רנוביץ. היא קיבלה עבודה כרואה חשבון. יום אחד היא קיבלה מכתב מבוקרשט שנכתב על ידי בת דודתה שוניה סקלאר וידידה שוני זלצמן, אשר עלו לארץ לפני המלחמה. יותר מאוחר שבו לבוקרשט כשליחים של התנועה הציונית. משימתם הייתה לחפש אנשים אמיצים שיכולים לטפל בעלייתם של יהודים מאירופה לארץ. זינה השתלבה בעבודה מחתרתית.

גם מקורביה הוותיקים של זינה הפכו לחברי המחתרת: משה ישיקמן, מיר יאסקי, משה ברנשטיין. גם בשטחים שסופחו לאחרונה לברית המועצות פעלו סוכני MGB, והמחתרת התמקדה בהזדמנויות חוקיות יחסית. לאחר ששיחדו את הפקידים, פריפס ומקורביה ארגנו אופציה של קבלת אזרחות רומנית עם מסמכים פיקטיביים. ילידי מזרח אוקראינה הפכו את המסמך ל"תושבים ילידים" של צ'רנוביץ, והם הורשו לחזור לרומניה. Bucharest השליחים הצליחו לשלוח את בני המזל לארץ ל"פלשתינה".

אלטרנטיבה אחרת לעליה הייתה חציית גבול בלתי חוקית. למטרות אלו נוצרה במיוחד רשת של נקודות מעבר.

באביב 1946 הגיע השליח זייליק וייסמן מבוקרשט לעזור למי שהגיע לצ'רנוביץ. לפי ה-MGB רק מיולי עד אוקטובר 1946 הצליחו חברי "גורדוניה" להבריח לרומניה כ-30 ציונים.

בדצמבר 1946 ביצעו הצ'קיסטים את המעצרים הראשונים; מוזס ישיקמן ומייר יאסקי היו בין השבויים. זמן קצר לפני כן עזב זייליק וייסמן לרומניה. לא היה קשר למרכז בוקרשט. זינה פריפס נשארה בצ'רנוביץ.